<h1>העיטור אות ה' הודאה</h1>
<h2>דף כט.</h2>
הודאה. כדתנן כיצד בודקין את העדים אם אמרו הוא אמר לי שהוא חייב לו לא אמרו כלום עד שיאמרו בפנינו הודה לו מסייע ליה לרב יהודה דאמר רב יהודה אמר רב צריך שיאמר אתם עדי תניא נמי הכי האומר לחבירו מנה לי בידך אמר לו הין למחר אמר לו תנהו לי אמר משטה אני בך פטור ואם לא טען משטה אני בך אין טוענין לו. ודאודי לו בפני שנים אף על גב דלא אמר להן אתם עדי חייב עד שיאמר משטה אני בך דקיימא לן הודאת בעל דין כמאה עדים. ולא שנא כי אמר ליה משטה אני בך ולא שנא כי אמר ליה לא היו דברים מעולם פטור דהכי אמרינן משמיה דרבא כל מילי דכדי לא דכירי אינשי. כלומר דאי אדכר ליה דאודי הוה טעין מנפשיה משטה אני בך אבל אי לא טעין כלל לא טענינן ליה אנן. והרב החסיד ז"ל האריך בפירוש אחר. ואמר רבא משמיה דרב בריה הא דאמר רב יהודה צריך שיאמר אתם עדי לא שנא כי אמר לוה ושתיק מלוה ולא שנא כי אמר מלוה ושתיק לוה הוה ליה כמאן דאמר הין וחייב ודינו כמלוה על פה. ודוקא דשתק בתר דאמר לוה הין אבל לא אמר הין ושתק לאו הודאה היא. והוא הדין אם אמר מלוה כתובו ושתק לוה דכותבין דלא גרע האי שתיקה משתיקה דתחילת הודאה. והא דאמרינן וצריך שיאמר אתם עדי דוקא בהודאה לחודיה אבל בעדות דעלמא לא בעינן אתם עדי. דגרסינן בפרק האיש מקדש (מ"ג.) אלא מעתה קידש את האשה בפני שנים ולא אמר אתם עדי הכי נמי דלא הוו קדושי. שמעינן מינה דלא בעינן אתם עדי אלא בהודאה דמצי למימר משטה אני בך.
והא דאמרינן כי לא אמר אתם עדי ולא אמר משטה אני בך אין טוענין לו וחייב איכא למימר דוקא דקא תבע לה ואמר ליה הן בפני עדים כדקתני במתניתין אבל לא תבע ליה ואמר בפני שני עדים חייב אני לך מנה ולא אמר אתם עדי יכול לחזור בו. כדגרסינן בתוספתא (ב"מ פ"א) הודאת בעל דין כמאה עדים במה דברים אמורים בזמן שתבעו והודה לו אבל אם הודה לו מעצמו יכול לחזור בו שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. וכדאמרינן בכתובות (ק"א:) גבי חייב אני לך מנה רבי יוחנן אמר חייב וכו' ואמרינן עלה היכי דמי אי דלא אמר אתם עדי מאי טעמא דרבי יוחנן שמע מינה דהיכא דלא תבע ליה ואמר חייב אני לך מנה פטור ויכול לחזור בו. ודוקא כי תבע ליה ואודי והדר ביה מטענתיה דתו לא מצי למהדר ביה. אבל אי לא הדר ביה מטענתיה אף על גב דתבע ליה חבריה אמרינן הפה שאסר הוא הפה שהתיר כדאמרינן (כתובות ט"ו:) שדה זו של אביך היתה ולקחתיה ממנו נאמן. והתם אף על גב דקא תבע ליה כדכתב רבינו אלפס דכיון דליכא סהדי אמרינן הפה שאסר הוא הפה שהתיר. ומסתברא דוקא שלא בבית דין אבל בבית דין אפילו הודה מפי עצמו אינו יכול לחזור בו אלא תוך כדי דיבור. והני מילי בפני שלשה אבל בפני יחיד מומחה אין הודאתו הודאה.
<h2>דף כט:</h2>
גרסינן בפרק חזקת הבתים (ב"ב מ'.) הודאה בפני שנים וצריך לומר כתובו ואם אמר כתובו כותבין אף על פי שלא קנו מידו וכותב שטר בקנין וגבי ממשעבדי. ואי אמר להו אתם עדי וקנו מידו כותבין אף על פי שלא אמר כתובו כדגרסינן הודאה בפני שנים קנו מידו כותבין ואם לאו אין כותבין. בפני שלשה ולא קנו מידו רב אמר כותבין רב אסי אמר אין כותבין הוה עובדא וחש לה רב להא דרב אסי. הלכך אפילו בפני שלשה אין כותבין עד שיאמר כתובו או עד שקנו מידו. אמר (רבא) [רב אדא בר אהבה] האי אודיתא זמנין כתבינן וזמנין לא כתבינן כנופי ויתבי לא כתבינן כנפינהו איהו כותבין רבא אמר אפילו כניף איהו לא כתבינן עד דאמר הוו עלי דייני מר בר רב אשי אמר אפילו אמר הוו עלי דייני לא כתבינן עד דקבעי דוכתא לדינא ושלחו ומזמנו ליה לדינא. וקיימא לן כותיה בר ממיפך שבועה וחורי וסימניך הפך לבן. ומצאתי בהלכות פסוקות בר ממיפך שבועה ומכתב אודיתא הלכך אפילו בפני שלשה ואמר אתם עדי אין כותבין עד דקבעי דוכתא ומזמני ליה לדינא. ואי קבעי דוכתא מדאמר להו אתם עדי הוה ליה כקנין וגבי ממשעבדי. ושמעינן מינה דכי קבעי דוכתא ומזמני לדינא וטעני לא מצו בעלי דינין למיהדר דהוה ליה כקנו מידו כדאיתא באות בית בירורין.
הודאה במטלטלין אמרינן קנו מידו כותבין ואם לאו אין כותבין. ואפילו מטלטלי ואיתנהו בעינייהו כיון דמחסרי גוביינא לאו כמקרקעי דמו. במקרקעי ולא קנו מידו אמימר אמר אין כותבין מר זוטרא אמר כותבין והלכתא כותבין אף על גב דלא קנו ולא אמר כתובו כיון דאמר בפני שנים אתם עדי כותבין שטר בלא קנין ונותנין לו. והא דגרסינן בכתובות (נ"ה.) אמר לעדים כתובו וחתומו והבו ליה וכו' לא קנו מיניה צריך לאמלוכי ביה משום דבההוא שטרא הוא דמקני וחיישינן דלמא הדר ביה אבל הכא שטר גלויי מלתא בעלמא הוא דלא מצי למהדר ביה וכיון דאמר כתובו וחתומו כותבין ונותנין ואף על גב דבהא שטרא גבי ממשעבדי הא שעבד נפשיה. ההוא אודיתא דלא הוה כתוב ביה אמר לו כתובו וחתומו והבו ליה אביי ורבא דאמרי תרווייהו היינו דריש לקיש דאמר אין העדים חותמין על השטר אלא אם כן נעשה גדול וכי היכי דאמרינן בעדים הכי נמי חזקה אין בית דין חותמין על השטר אלא אם כן נעשה כהלכה ודוקא דכתב ביה במותב תלתא הוינא אבל בתרי לא דכי האי גונא חיישינן לבית דין טועין. הלכך היכא דכתיב ביה במותב תלתא ואית בהו חד קרוב אף על גב דלא כתב ביה קבלית קרוב מסתמא קבליה. וכן הלכתא דקימא לן הלכתא אין חוששין לבית דין טועין.
כתב בכך וכך בשבת איך אמר לנא פלני הוו עלי עדים וכתובו וחתומו והבו ליה לפלני דצביתי ברעות נפשאי בדלא אניסנא ואודיתי קדמיכון ואתון תהוון עלי סהדי דאית ליה לפלני כך וכך דינרין גבאי ואינון עלי ברשו ואנא פרענא להון עד זמן פלני ומדאודי פלני דנן קדמנא להלין זוזי ואמר לנא כתובו וחתומו כתבנא וחתמנא ויהיבנא ליה לפלני למהוי בידיה לזכו. ואם היא הודאה בבית דין כותב במותב תלתא כחדא הוינא וקבענא דוכתא ואמר לנא פלני הוו עלי דייני וכתובו וחתומו וכו'.
<h2>דף ל.</h2>
תניא (סנהדרין ל'.) לעולם אין עדותן מצטרפת עד שיראו שניהם כאחד רבי יהושע בן קרחא אומר אפילו בזה אחר זה. וקימא לן כרבי יהושע בן קרחא. ובין הודאה אחר הלואה ובין הלואה אחר הודאה ובין הודאה אחר הודאה ובין הלואה אחר הלואה מצטרפין. והודאה אחר הודאה אף על גב דלא אמר בהאי מנה דאודינא לך קמי פלוני מודינא לך השתא מצטרפין. שמע מינה דהודאה קמי עד אחד הודאה היא דכל מקום ששנים מחייבין אותו ממון אחד מחייבו שבועה. והא דאמרינן (ב"ב מ'.) הודאה בפני שנים לאו למימרא דלא מקיימא מילתא אלא בשנים אלא הא קא משמע לן אף על גב דבפני שנים אין כותבין עד דאמר כתובו. ואי אמר כתובו כותבין אפילו בעד אחד.
